ביאור:אסתר ז ט
אסתר ז ט: "וַיֹּאמֶר חַרְבוֹנָה אֶחָד מִן הַסָּרִיסִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ גַּם הִנֵּה הָעֵץ אֲשֶׁר עָשָׂה הָמָן לְמָרְדֳּכַי אֲשֶׁר דִּבֶּר טוֹב עַל הַמֶּלֶךְ עֹמֵד בְּבֵית הָמָן גָּבֹהַּ חֲמִשִּׁים אַמָּה וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ תְּלֻהוּ עָלָיו."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:אסתר ז ט.
חרבונה מוסיף עבירות להמן
[עריכה]המלך מאשים את המן בנסיון ניאוף
[עריכה]המלך חזר עם סריסיו והאשים בשאלה את המן "הגם לכבוש"? חרבונה, בלא שנשאל, התפרץ בנאום של שמונה-עשרה מילים. חרבונה מנע מהמן לענות למלך או לפקוד על סריסי המלך למרוד, וגם הראה את סלידתו מהמן ונכונותו להלחם בתומכי המן. חרבונה פתח במילה "גם", כלומר, חרבונה מדגיש שהעבירות שהוא יציג למלך הן חמורות כמו כיבוש-המלכה. לאחר מילת הפתיחה "גם", חרבונה האשים את המן בשני דברים: (א) שהכין עץ תלייה גבוה בביתו, (ב) שתכנן לתלות את מרדכי "אשר דבר טוב על המלך" ללא אישור המלך. חרבונה שיבח את מרדכי ללא צורך, ובכך חשף את עצמו כבן בריתו של מרדכי והמלך. חרבונה נמנע מפרטים: מתי נעשה העץ, הסיבות לרצונו של המן לתלות את מרדכי, ואף לא הזכיר שהמן בא בבוקר לבקש רשות לתלות את מרדכי. דברי חרבונה משקפים את דרך פעולתו של מרדכי. המלך שמע מחרבונה את הפרטים הבאים: שהמן עשה מספיק צעדים כדי להשלים את ניסיון הרצח של מרדכי לאחר תהלוכת-ההכרזה, וניכס לעצמו שלטון, כשבנה עץ תלייה רשמי, גבוה במיוחד, בביתו. דברי חרבונה חיזקו את טענת אסתר, שהמן הוא אויב למלך, ובכך בעצם הציע, ללא מילים, להעניש את המן "מידה כנגד מידה".
הוצאת המן להורג
[עריכה]הרודוטוס לימד שאפילו מלך פרס לא היה יכול להוציא להורג אדם על עבירה אחת בלבד.[1] המלך ידע שהמן כתב פקודה בשמו, אך זו עבירה שהמלך העדיף להמנע מהשימוש בה. לאחר-מכן, כאשר המלך חזר עם סריסיו, הוא האשים את המן בניסיון, לא מבוסס, לכבוש את המלכה, וזו העבירה הראשונה שהסריסים היו עדים לה. לפי הוראת מרדכי כדי להבטיח לפחות שתי עבירות, חרבונה הוסיף: תפיסת-שלטון וניסיון לתלות אדם שהמלך חפץ ביקרו ללא-אישור. ובכך, יש כמות עבירות מלאה והמלך היה חופשי לגזור על המן – "תְּלֻהוּ".
תלהו עליו
[עריכה]תלהו עליו ורק עליו.
המלך שמע את דברי חרבונה. חרבונה שומר ראשו היה בסביבתו, לכן דברי חרבונה חיבים להיות: עדות שמועה בלבד של עד יחיד, ולא ידע אישי. המלך לא רצה להכנס לחקירות האם דברי חרבונה הם אמת, ולכן פקודתו של המלך לתלות את המן רק על העץ שהמן הקים וגובהו חמישים אמה, וידאה את אמיתות דברי חרבונה. המלך לא וידא שהמן באמת התכוון לתלות את מרדכי. במידה ושומרי המלך ילכו לביתו של המן ולא ימצאו עץ גבוה חמישים אמה, אסור יהיה להם לפגוע בהמן אפילו לאחר נסיון כיבוש המלכה.
תלהו
[עריכה]המן נתלה לבדו. מדוע בני המן לא הומתו עם אביהם?
בפרס נהגו להרוג גם את בני המורד או הפוגע במלכות. לדוגמא, הרודוטוס מציין, שדריווש מלך פרס חשש שאינטפרנס ביחד עם משפחתו אמורים להתקומם נגדו, ולכן תפס את אינטפרנס ובניו והמיתם.[2] נבוכדנצר גם הוא לא בחל בשחיטת בניו של המלך צדקיהו לעיניו (מלכים ב כה ז). להבדיל, אמציהו בן יואש הרג את עבדיו שהרגו את אביו אבל לא את בניהם, ככתוב: "בנים לא יומתו על אבות, כי איש בחטאו ימות" (מלכים ב יד ו; דברים כד טז). אחשוורוש לא הרג את בני המן יחד עם אביהם, אם בגלל טוב ליבו, ואם משום שהעדיף ליצור את הרושם שהמן הומת בגלל ניסיון התייחדותו עם המלכה ולאו דווקא בגלל חתירתו תחת המלך ובשימוש לרעה בטבעת המלך. המלך, לצרכיו, העדיף לשמור על כבודו וכבוד טבעת-המלך, ולהימנע מפרסום העובדה שהמן השתמש בטבעתו שלא כדין – עובדה שיכולה להוביל למסקנה מסוכנת לפיה הרבה פקודות אחרות של המלך אינן תקיפות. כאשר המלך נמנע מלהרוג את בני המן, הוא כאילו אישר שהמן הומת בגין ניסיון הניאוף ושהבנים אינם מעורבים ואינם אשמים. לפי עבירת ניסיון הניאוף של המן, המן פעל גם נגד אשתו וילדיה. אם המן אמנם רצה לשאת את המלכה, הרי שבניה העתידיים יהיו יורשי הכתר, כשם שבת-שבע פעלה להבטיח שבנה שלמה יירש את דוד מחוץ לסדר המקובל (מלכים א א), וכשם שיעקב אהב את בכורה של רחל יוסף מכל בניו (בראשית לז ד). לכן, לבני המן הייתה סיבה לכעוס על אביהם, להתנכר למעשיו ולהישאר נאמנים למלך. במצב שנוצר בני המן היו למעשה במעצר בעיר, כי אם אחד הבנים היה נמלט מהעיר, המלך היה יכול לראות זאת כחוסר נאמנות וכהוכחה למצפון לא נקי, ועל-כן להעניש את אחיו ולרדוף אחר הנמלט ולהענישו ביחד עם תומכיו.
[1] הרודוטוס, ספר א, 137.
[2] הרודוטוס, כתבי הרודוטוס, ספר ג 119. למעט הגדול מבניו שדריווש שחררו בזכות חוכמת אימו.
מקורות
[עריכה]הרודוטוס, כתבי הרודוטוס – בתרגום ד"ר אלכסנדר שור, הוצאת ראובן מס, ירושלים, תרצ"ה
נלקח מ- "פורים: מעקב משפטי: מרדכי לא כרע, כי המלך לא פקד". אילן סנדובסקי [גרסה אלקטרונית], אתר מאמרים (19/02/2011)
I. Sendowski, Mordecai Did Not Kneel Because The King Did Not Order It!, Crossbooks Publication, Bloomington IN, 2011